דברי היום בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי

כותרת הכנס השנתי, המוצגת כשאלה, היא: “שינוי כללי המשחק?”. אין אזור בעולם בו התשובה לשאלה היא .כה ברורה כמו המזרח התיכון
התפרקות מדינות, הכרעת הלאומיות ע”י הדת והשבטיות, שטחי ענק בלתי משילים, עליה דרמטית ומתמדת בתפוצת הטרור והשפעתו, מערכה בין-דתית אזורית: כל אלה יצרו בשנים האחרונות מציאות גיאופוליטית שאינה .מעוצבת על פי כללי המשחק המקובלים של הסדר העולמי
גם ברמה הרעיונית תפיסות-היסוד הערכיות הבינלאומיות מאותגרות ע”י אידיאולוגיות אלטרנטיביות. “התוצאה”, כפי שהגדיר זאת ד”ר הנרי קיסינג”ר בספרו האחרון “סדר עולמי”, היא “עולם של מציאויות סותרות .)הולכות ו(גדלות”. אין לצפות שמגמות אלה יתכנסו בטווח הזמן הנראה לעין לסוג כלשהו של סדר
.התקוות שנקשרו ב”אביב הערבי” התפוגגו זה מכבר, כמו גם היומרה לדמוקרטיזציה של האזור
במקום זה קיבלנו: התפשטות והתבססות של האיסלאם הרדיקלי )גם מחוץ לאזור( והתפוררותן של מדינות .נוספות
.די אם נתבונן על חוסר האונים המדהים שמפגינות המעצמות מול הקטסטרופה המתמשכת בסוריה
:בשלב זה די ברור, כי המשך המלחמה בסוריה מבטיח
.את המשך הצפת אירופה )כמו גם טורקיה, ירדן ולבנון( בפליטים סורים ובאופן בלתי נמנע – גם בגורמי טרור – .המשך הנהירה של צעירים מכל העולם לסוריה המצטרפים לארגוני הטרור-
.הכבדת המחירים שהתחילה לשלם רוסיה על מעורבותה שם להצלת שלטון אסאד -
.הדגשת חולשת ארה”ב באזור והשלכותיה -
ואולם,מסתבר שכל זה אינו מספיק כדי להביא לניסיונות רציניים להגיע לשיתוף פעולה משמעותי ולתוכנית
.מוסכמת להפסקת המלחמה בסוריה ולייצוב סדר חדש בה
מול מזרח-תיכון, השקוע עד צוואר במלחמות ושבו הרעיון המדינתי כיסוד מארגן מסתלק, ניצבת הקהילה .הבינלאומית נטולת נחישות לנסות ולכונן מחדש סדר אזורי אפקטיבי כלשהו
.)וזה יהיה מצב הדברים עוד זמן מה )ויש יסוד סביר להניח שהוא אף יורע
זאת ועוד: המזרח-התיכון הוא הבסיס הרעיוני והטריטוריאלי לאידיאולוגיה שקוראת תיגר על הסדר הישן וערכיו: .האיסלם הקיצוני, החדור רוח התקפית
* **
יוזמה
במציאות דינמית ומאתגרת זו על ישראל לפלס דרך לעתידה. לא ניתן יהיה להשיג יציבות ובודאי לא שלום מתוך עצימת עיניים מול המציאות המקומית והאזורית החדשה על פי מודלים תיאורטיים שבוססו בעשורים קודמים, .יותר משנות דור במושגי הדינמיות של אזורנו. קשה לעכל זאת – אך בעיקרם הם אינם רלוונטיים עוד
גם גישת ה”שב ואל תעשה” צפויה להמשיך לשחוק ולאבד נכסים אסטרטגיים של ישראל. גישה זו תבטיח
.שנפגוש בהמשך כל אחד מהאתגרים במצב דברים גרוע יותר
בשנים האחרונות הפסיביות והתגובתיות לא שרתו את עניינה של ישראל – לא מדינית ולא ביטחונית. ישראל .צריכה להיות אקטיבית ויוזמת גם בסביבה של חוסר וודאות, ולעתים אף מחוץ לאזור הנוחות שלה
במדיניות – המבחן הוא לא הכוונה וגם לא האבחנה, אלא מבחן המעשה. לאבחן או לתאר את הסכנות – זה, .בפשטות, לא מספיק
.כשלא יוזמים – נגררים וחוטפים. ולא משיגים שום דבר
.ראשית – נדרשת הגדרה בהירה של היעדים הלאומיים והתווית-הדרך להשגתם
?תהליך אזורי”- איזה”
הנחת-היסוד הבילטראלית לפיה התנהל התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני במשך שני עשורים – אינה תקפה עוד. לא רק שלא ניתן להגיע לסיכום ישראלי-פלסטיני על סוף הסכסוך. גם לקיום שיחות בילטארליות עם סדר .יום מוסכם וסיכוי להצלחה קשה יהיה להגיע
במצב דברים זה, צמד המלים “תהליך אזורי” שגור על פי רבים. הרעיון יונק את כוחו מחולשת התמיכה בהסכם בחברה הפלסטינית ומהצורך לבסס תמיכה ותמורה ערביות רחבות יותר למהלך שכרוך גם בפשרות, כמו גם מזיהוי אינטרסים משותפים אחרים במרחב בשעה זו )איראן, דעאש(. אך יש לבחון האם ניתן להגיע, באמצעות תהליך מדיני אזורי, בו שותפות מצרים וירדן להרחבת מיתחם אפשרויות הפיתרונות לסכסוך. דבר זה מותנה ביכולת להגיע עימן ליותר מהסכמות טקטיות, אלא להבנות אסטרטגיות הנשענות על תפיסת-עתיד משותפת. הבנות כאלה יאפשרו שותפות לא רק במעטפת התהליך, אלא גם בפיתרונות: הסדרים כלכליים, מדיניים .וביטחוניים משותפים
ביותר ממובן אחד – חשוב לבוא היום עם רעיונות חדשים. הצלחה אינה מובטחת אמנם, אבל צברנו די כישלונות .בנתיב הפרדיגמה הקודמת, מהם ניתן להסיק מסקנות
:פיתרונות אלה אמורים להבטיח אינטרסים משותפים
.היערכות ביטחונית משותפת לבלימת סכנות תנועות האיסלאם הקיצוני *
הסדרים שיאפשרו עומק כלכלי ואחר לישות הפלסטינית ויבטיחו שלא תחתור באופן מתמיד לעימות עם ישראל * או שתהפוך לבסיס נוסף לפונדמנטליזם האיסלאמי. עומק כזה יכול להתאפשר, למשל, באמצעות מבנה .פדרטיבי/קונפדרטיבי
הסדר עתידי שיתבסס גם על מרכיב של חילופי שטחים איזוריים יבטיח שהפיתרון יהיה ריאליסטי וישים. * להשתתפות מצרית במהלך כזה )עם פיצוי טריטוריאלי מלא( יש פוטנציאל לנתק את הקשר הגורדי בין הסכם .מדיני לבין פינוי של עשרות או מאות אלפי אזרחים מבתיהם, דבר חסר היתכנות וחסר הלימות למאה ה-21
.הסדר שיפתח אופקים חדשים בפני רצועת עזה *
* **
ירושלים
.עם או בלי שותפים אזוריים למהלכים מרחיקי-ראות – על ישראל לנקוט במהלכים משני-מציאות יזומים
.על ישראל לפתוח את עיניה לרווחה, להבין מה קורה במרחב – ולקחת את גורלנו בידינו למען הדורות הבאים .המשימה הלאומית החשובה והדחופה ביותר היא הבטחת הרוב היהודי בירושלים המאוחדת
במו ידינו אנחנו מאבדים את ירושלים, מבלי שנורית יריה אחת. כדי לשמור על ירושלים עם רוב יהודי אנו נדרשים .לפעול מיד, ללא דיחוי
.מיד לאחר איחודה )ב-1967( 74% מתושבי ירושלים היו יהודים ו-26% ערבים
נכון להיום )במקרה הטוב( יש בירושלים רק 62% יהודים ו-38% ערבים. אם המגמות הדמוגרפיות יימשכו, תוך .פחות מ-15 שנים, בשנת 2030, יהיה רוב ערבי בירושלים
נכון להיום, בכל חלקיה של ירושלים הבניה ליהודים היא בהיקפים קטנים מאוד ולא מספקים. מדי שנה יש .נטישה רחבה של יהודים, מכל המגזרים, את ירושלים בהעדר פיתרונות דיור מספיקים
מצד שני – יש בשנים האחרונות תנועה של ערבים משטחי יו”ש לירושלים, כמו גם בניה בלתי חוקית בהיקפים .נרחבים בשכונות הערביות של ירושלים
המאמץ הפלסטיני המכוון, הקורם עור וגידים לנגד עינינו, הוא יצירת רצף פלסטיני מרמאללה לירושלים וממנה .לבית-לחם. כל זאת – מול מחדל ישראלי מתמשך
.הגיעה העת להמיר סיסמאות והצהרות חלולות במעשים
.יש לפעול במסגרת תוכנית רחבה שמטרתה הבטחת הרוב היהודי בירושלים
* **
בניה מחודשת של מעמדנו המדיני
אנחנו קמים כל בוקר לחדשות על מהלכים נוספים נגדנו בקהילה הבינלאומית, הממוסדת והבלתי-ממוסדת. הדבר העגום הוא שאין לכך קשר בהכרח למשהו שאנחנו עושים לקידום האינטרסים שלנו: לא מנענו את הסכם .הגרעין עם איראן. לא מוטטנו את שלטון החמאס. אנחנו לא בונים בירושלים
יש צורך חיוני בשיקום מערכות היחסים שלנו עם ידידותינו במערב, ובראשן ארה”ב. היחסים עם העולם הם נדבך באסטרטגיה הלאומית. אנו נדרשים לקשב של מנהיגי העולם לאינטרסים החיוניים שלנו כדי לשמור .עליהם
יש לומר את האמת הכואבת: נושאים בעלי משמעות אסטרטגית לישראל – כמו למשל תמונת הסיום של המלחמה בסוריה – נדונים בבירות העולם ללא תשומות ישראליות משמעותיות כלשהן. במקביל להשמעת
הצהרות רמות, הופכת ישראל לבלתי רלוונטית, לשקופה, בנושאים שמשפיעים על עתידה באופן מובהק )כמו .)הסכם הגרעין עם איראן
אגב סוריה: הפיתרון הבלתי נמנע, עליו הצבעתי יחד עם חברי גבי סיבוני, בפרסום של המכון לפני כחצי שנה הוא חלוקתה למספר ישויות מדיניות על בסיס אתני-דמוגרפי. מהלך כזה יבטיח קיום קהילות המיעוט בסוריה בישויות מדיניות אוטונומיות ויהיה בו כדי לבלום את התפשטות דעאש. למרות הרצון במערכת הבינלאומית לראות את סוריה )תחת שלטון כזה או אחר( חוזרת להיות מדינה מאוחדת השולטת בשטחה – זה כבר לא יקרה. הסדר של סייקס-פיקו קרס ובמקומו, למרבה הצער אחרי שיישפך עוד דם, יהיה משהו אחר. בהקשר הסורי יש .להגדיר את האינטרסים של ישראל לא רק במישור הטקטי
* **
בעקבות ההסכם עם איראן
שיקום יחסי האמון, בראש ובראשונה עם ארה”ב, נדרש גם על מנת להתכונן לתרחישים העתידיים האפשריים .בעקבות הסכם הגרעין עם איראן
חידוש שיתוף פעולה אינטימי בדרגים הגבוהים ביותר נדרש לגיבוש תוכנית משותפת/מוסכמת ולבניית מענים מבצעיים ואחרים למקרה של הפרות איראניות של ההסכם. יש לקחת בחשבון שהפערים בתפיסות לגבי ההסכם .עלולים להשפיע לכיוון פערים בהערכות
יש גם ליצור מנגנון תיאום בהקשר למכירת אמצעי לחימה מתקדמים למדינות באזור שצפויה לשחוק את היתרון .הישראלי האיכותי הצבאי באזור
על ישראל לחזק את המודיעין שלה, גם בכדי לאתר “רמיה” איראנית )מעבר לפיתוח גרעיני צבאי, הפצה של .טכנולוגיה/חומרים גרעיניים( וגם לאתר ניסיונות מצד שחקנים אזוריים אחרים לחתור לגרעין
ביצור מערך ההגנה האקטיבית וביסוס אופציה התקפית עתידית )לעת פריצה איראנית לגרעין( הן משימות
כבדות הדורשות תוכניות התעצמות רב-שנתיות עתירות משאבים. גם לשם כך חשובים שיקום והידוק יחסי .האמון בין המדינות
* **
מול החמאס בעזה
.מדיניות ה”שב ואל תעשה” מקרבת את העימות הבא מול החמאס בעזה
חמישים ימי “צוק איתן” הסתיימו ללא הפלה )של שלטון החמאס( או אף איום בהפלה וללא פירוז הרצועה, יעד .אסטרטגי שנשלף במהלך הלחימה מבלי שנעשה דבר מה משמעותי לקדמו
בנסיבות אלה, היתה בגדר נחמה פורתא התובנה )שבוטאה מפי בכירים ישראלים(, כי שיקום הרצועה משרת גם אינטרס ישראלי. הרחקת סיבוב העימות הבא )בין היתר ע”י יצירת מחיר הפסד בצד השני( היא אכן אינטרס
.ישראלי. אלא שלא די נעשה לקידום מטרה זו
לרשות הפלסטינית ולמצרים אין בהכרח אינטרס זהה. הנושא גם לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הקהילה הבינלאומית. על ישראל להיות פרו-אקטיבית בקידום הנושא, מתוך הבנה כי למדיניותה עשויה להיות השפעה לגבי מיקוד המאמץ ברצועת עזה: שיקום הכלכלה והתשתיות או הערכות לסבב הבא שמתקיימת בימים אלה .))חפירת מנהרות, חידוש מלאי טילים, הקמת ביצורים
מהלך זה מייצג גם הרחבת טווח התמרון והגמישות האסטרטגית של ישראל בזירה הפלסטינית והעדפתה על .התפיסה שביקשה לחזק את הרשות הפלסטינית באופן בלתי מותנה
לצד זאת, יש להגיע לסבב המלחמתי הבא מול הרצועה עם גישה שונה. באוגוסט האחרון פורסם ע”י הרמטכ”ל מסמך “אסטרטרגיית צה”ל” ששם דגש על מימד ההכרעה. יעדי ישראל במערכה מתחדשת צריכים להיות: “במערכות אש מנגד מול ארגונים איסלאמיים תת-מדינתיים צה”ל יידרש : לסיים את המערכה בניצחון ולהכתיב את תנאי סיום הלחימה”. ובנוסף: “לכונן מציאות ביטחונית משופרת אחרי הלחימה שתקשה על התעצמות .”האויב מחדש
בתפיסת “הסבבים” מול עזה גלומה התשה של הציבור הישראלי ונזק לישראל במימדים רבים. ניסיון לבסס .הרתעה ללא הכרעה לוקה בחסר בהעדר מחיר הפסד מספק
.יעדי המדיניות מול עזה צריכים, איפוא, להיות: דחיית הסבב הבא לצד נחישות להכרעתו, לכשיפרוץ
* **
המכנה המשותף לכל הרעיונות שהצגתי כאן ולאחרים הוא היוזמה הנדרשת. על ישראל לקחת את עתידה ,בידיה: לקבוע מהם האינטרסים החיוניים שלה
.ליצור בני-ברית באזור ובעולם לקידומם, לקבל החלטות ולפעול

לכתבה המקורית